קרבן עבדות תשוחרר ממשמורת, עד שיימצא עבורה מקום במקלט לשיקום קרבנות עבירות סחר בבני אדם

למערערת:   עו"ד מיכל פומרנץ, במינוי מטעם הסיוע המשפטי - מחוז ת"א והמרכז

למשיבים:   עו"ד יעקב חמו מפרקליטות מחוז באר שבע

העובדות והחלטת בית הדין לביקורת משמורת

המערערת, צעירה כבת 20 נחטפה והוחזקה על ידי בדואים בסיני בתנאי שבי ועבדות במשך ששה חודשים, וזאת לצורך סחיטת כופר כסף ממשפחתה באריתריאה. במהלך שהותה בשבי היא נכלאה בבור, נקשרה בשרשראות, נאנסה באכזריות אונס קבוצתי מספר פעמים ביום, הולקתה, ספגה כוויות באמצעות מצתים ופלסטיק רותח, נתלתה בידיה (ופרקה קשות אחת מהן), והורעבה באופן שיטתי, עד שהגיעה למצב פיזי ירוד ביותר.

בסופו של דבר, מששולם הכופר,[1] שוחררה המערערת ליד הגבול, מוכה וחבולה, והושמה במשמורת בכלא "סהרונים", תוך שהיא חווה כליאה נוספת.[2]

לאחר שמשטרת ישראל קבעה לבקשת האגף לסיוע משפטי כי המערערת היא קורבן עבירת "החזקה בתנאי עבדות"  לצורך שירותי מין, הרי שהיא זכאית על פי החלטת הממשלה ולאור האמנות הבינלאומיות, לשחרורה מהכלא ולשיכונה במקלט מיוחד וייעודי לקורבנות סחר בבני אדם, שם היא אמורה לעבור תהליך שיקומי.[3]

בהיותו של המקלט בתפוסה מלאה, המערערת המתינה חודשים ארוכים בכלא "סהרונים", תוך שלילת חירותה, והעצמת סבלה הגופני והנפשי לאחר התקופה הקשה שעברה בסיני, ואולם – מקום פנוי לא נמצע עבורה.

בהעדר אפשרות לדעת את מועד שחרורה והעברתה למקלט הגישה המערערת באמצעות האגף לסיוע משפטי בקשה לבית הדין לביקורת משמורת להשתחרר מהכלא שלא למקלט, כאשר היא מציעה להתגורר באופן זמני אצל בת דודתה, השוהה בישראל, עד שיתפנה עבורה מקום במקלט.

בבקשה נטען כי יש לשחרר ממשמורת מי שהוא קורבן סחר בבני אדם ועבדות, וזאת בהתאם להוראת סעיף 30א(א)(2) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד – 1954, הקובע כי ניתן לשחרר מוחזק ממשמורת מ"טעמים הומניטאריים מיוחדים".

עמדת משרד הפנים - ואותה קיבל בית הדין לביקורת משמורת - הייתה כי מאחר ותכלית השחרור ממשמורת בעניינה של המערערת הינו שיקומה, אין לשחררה אלא למקום שבו תוגשם תכלית זו – דהיינו מקלט לקורבנות סחר בבני אדם בלבד.

על החלטה זו של בית הדין הגיש האגף ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. בערעור נטען כי השארתה של המערערת כלואה מאחורי סורג ובריח מחריפה את מצבה הרעוע ממילא וסותרת את תכלית השיקום, וכי שחרורה ממשמורת עדיף מבחינת שיקומה על הישארותה בכלא שאינו מספק עבורה טיפול שיקומי כלשהו.

פסק הדין

בית המשפט קיבל את הערעור ופסק, כי מדובר במקרה חריג וקיצוני, וכי בנסיבות העניין – לרבות התמשכותו - אין להמשיך להחזיק את המערערת בכלא אלא לשחררה מיידית לבית בת דודתה, עד לקליטתה במקלט. בית המשפט הוסיף וקבע, כי לכשתיווצר האפשרות לקליטת המערערת במקלט, על המערערת לשתף פעולה ולעבור למקלט.

עמ"נ (ב"ש) 22981-02-13 פלונית נגד משרד הפנים ואח' (ניתן ביום 6.3.2013)

תגיות:  משפט מנהלי, עבדות, סחר בבני אדם, בית הדין לביקורת משמורת, החוק למניעת הסתננות