שופטת: דיתה פרוזי'ינין, דן יחיד
לתובעים: עו"ד אברהם שלבי ועוה"ד איתן להמן
לנתבעת: עו"ד זיוה ארנסטי
התובעים הגישו לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים תביעה נגד מי שהייתה מעסיקתם הרשומה על גבי תלושי השכר וכלפי הרשויות. לטענתם עבדו אצל הנתבעת משך למעלה משלוש שנים, ומשכך הם זכאים לקבלת פיצויי פיטורים וזכויות שונות עקב פיטוריהם.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי למעשה מעולם לא העסיקה את התובעים וכי פתחה את תיקי העוסק מורשה והביטוח הלאומי על שמה, לבקשת בן זוגה אשר העסיק את התובעים בפועל. בן הזוג היה שקוע בחובות וללא חשבון בנק משלו, ולכן ביקש ממנה כטובה אישית לפתוח תיק עוסק מורשה למספר חודשים בלבד, עד אשר יסדיר את חובותיו. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' נגד בן זוגה.
בן הזוג קיבל את הודעת צד ג' והגיש מצדו תביעה נגד זוגתו לשעבר בטענה כי אף הוא הועסק על ידה ופוטר. משכך טען בן הזוג, גם הוא זכאי לקבל פיצויי פיטורים, וזכויות נוספות עקב סיום ההעסקה.
הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי בן הזוג ביקש ממנה לסייע לו להקים עסק, באשר לטענתו הסתבך כלכלית בעקבות ערבות שחתם לבן משפחה ולכן הוא מנוע מלפתוח חשבון בנק או להקים עסק. ברצותה לסייע לו נאותה לפתוח תיק עוסק מורשה במס הכנסה ובביטוח הלאומי לזמן מוגבל של מספר חודשים עד אשר יסדיר את חובותיו.
משחלפו כשלוש שנים בלא שקיים בן הזוג את הבטחתו, סגרה הנתבעת את תיק העוסק מורשה ותיק הביטוח הלאומי, פעולה שגררה את הגשת התביעה.
השאלה העיקרית שבית הדין האזורי נדרש לה הייתה האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הנתבעת לשלושת התובעים (לרבות בן הזוג לשעבר).
התובעים טענו לקיומם של יחסים כאלו בהסתמך על תלושי השכר שקיבלו, שם צוין שמה של הנתבעת כמעסיקה. בנוסף טענו כי הנתבעת ניהלה את העסק והייתה רשומה כבעלת העסק.
בהסתמך על פסיקות קודמות קבע בית הדין כי אמנם חזקה היא שתלוש השכר משקף את המציאות וכי יש לתת משקל גם לאופן בו הציגו הצדדים את עצמם בפני הרשויות, אך יחד עם זאת, קבע בית הדין - חזקה זאת ניתנת לסתירה – כאשר על המעביד הנטל להוכיח כי אין הדבר כך. במקרה הקונקרטי הנתבעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, שכן חומר הראיות שהוצג בפניו מצביע על כך שהנתבעת לא הייתה המעבידה של התובעים בפועל והיא הוצגה ככזו בתלושי השכר ובפני הרשויות למראית עין בלבד.
משכך דחה בית הדין את שתי התביעות וחייב את התובעים בהוצאות משפט בסך כולל של 15,000 ₪ (מתוכם חויב בן הזוג בתשלום 10,000 ₪).
תע"א 3020/07; תע"א 2660/08 חג'ר ואח' נ' רווה אילנה ; ישראל בן אבו נ' אילנה רווה (פורסם בדינים ועוד, 30.8.2012).
תגיות: דיני עבודה, מעביד, תלוש שכר, ראיות, חזקה, חזקה הניתנת לסתירה